אני שמח להגיד שהבלוג סוף סוף מתחדש. אחרי שנתיים, החלטתי שהגיע הזמן לעדכן את המערכת. השינוי הגדול הוא שינוי בגירסת המערכת של וורדפרס (שעליה רץ הבלוג), והוא שינוי שקורה בעיקר מאחורי הקלעים. בנוסף לזה, החלטתי שבהחלט גם הגיע הזמן לעידכון העיצוב.

השינוי בעיצוב הוא דיי דרסטי, החלטתי לעזוב את שלושת הטורים שאיפיינו את העיצוב הקודם, וללכת לכיוון יותר פשוט ומודרני. טור אחד, רחב יותר, ענן הנושאים, וזהו בערך. אני אשמח לשמוע את דעתכם על החידוש.

השבוע האחרון היה שבוע רצוף בעיות. להחליף מערכת הפעלה לבלוג זה לא עניין של מה בכך, ולמרות שאני רואה את עצמי כבעל נסיון כבר בדברים מסוג זה, בהחלט לא הייתי מוכן לכך. בעיות מסדי נתונים, בעיות html, בעיות css, בעיות עיצוב, ועוד ועוד. אני לא יכול להגיד שלא הבאתי את זה על עצמי, כי לחכות שנתיים לעדכן גירסת הפעלה בהחלט התברר כצעד לא נבון במיוחד. למזלי, בעברי הרחוק (והאפל) עסקתי הרבה בתיכנות, ולבסוף (כמעט) הכל הסתדר.

זה גם הזמן להגיד מילה טובה על וורדפרס. למי שלא מכיר, וורדפרס היא מערכת ניהול בלוגים (אבל לא רק), מהפופולריות בעולם. אחרי עבודה ממושכת איתה גם כמשתמש פשוט וגם כמתכנת, היא הוכיחה את עצמה כמערכת ניהול תוכן מעולה, שיכולה לנהל אתרים שלמים, לא רק בלוגים. היא גם אחת המערכות הבודדות שנהנת מקהל מפתחים ישראלי גדול, וישנה גירסה מלאה ועובדת בעברית, שבה אני משתמש.

אז כאמור, אתם מוזמנים לעזוב לרגע את קורא ה-rss שלכם, ולקפוץ לבלוג, אשמח לשמוע את דעתכם.

אפקטיב דיזיין הוא הפורטפוליו של המעצב גרג אנדרסון, והוא עמוס בהמון תמונות של הרבה עבודות מעניינות. במיוחד הרשימו אותי הפרוייקטים האישיים שלו. עבודות כמו הפוסטרים של ספירוגרף ולוח השנה של הלבטיקה, שהחלו את דרכם כפרוייקט אישי שלו, הפכו לפריטי עיצוב מאוד מבוקשים. הוא גם עושה הרבה כפתורי סיכה להנאתו. וגם מחזיק בלוג. כל הדרך מסקוטלנד.

אני לא זוכר בדיוק איפה נתקלתי בבלוג Free Albums Galore אבל הוא בלוג נפלא!
בבלוג כותב מרווין ביקורות מוסיקה על דיסקים שנוצרו "ללא זכויות יוצרים", ובעצם מופצים ע"י יוצריהם בחינם ובמלואם באינטרנט.

רוק, ג'אז, קלאסי, אלקטרוני ועוד הרבה הרבה אחרים. הייתי מאוד מופתע בהתחלה לראות שיש כל כך הרבה מוסיקה (ומוסיקה טובה!) שנוצרת ללא כוונת רווח, וזה רק מראה על התשוקה העזה שיש לאותם מוסיקאים והרצון לחלוק זאת עם אנשים אחרים. בסוף כל פוסט ביקורת נותן מרווין את הלינק לדיסק, שלרוב זמינים באיכות דיי גבוהה. אפשר לחפש בבלוג לפני ז'אנרים, חודשים או סדר אלפבתי.
נכון לעכשיו יש בבלוג 660 אלבומים מלאים, חופשיים, וחוקיים להורדה!

בינתיים אני גיליתי את הלהקות הנפלאות:
K.D. Expressions, Johnny Poindexter, Gultskra Artikler, Tryad, Hyro ועוד רבים אחרים.
אז יאללה, תתחילו להוריד, ותהנו!

נתקלתי בבלוג מאוד מעניין, קוראים לו you thought we wouldn't notice, והוא בלוג המוגדש להרגשה הזו של:
"הממ…. לא ראיתי את זה כבר איפשהו??". כלומר עבודות/יצירות שהועתקו, ללא בושה, לשימוש מסחרי אחר.
 האתר כותב בעיקר על עיצוב (כי זה הכי קל לגנוב), אבל גם על: ביגוד, סרטים, אומנות, מוזיקה, אינטרנט, צילום, עיצוב, גרפיטי ופרסום. מה שעוד מיוחד בבלוג הזה, זה שהוא בעצם שיתופי. כל אחד יכול להירשם ולכתוב בו.

עבודה של האמן רחוב btoy

הפרסומת לרכב החדש של ניסאן

צילמת תמונה מעולה, העלתם אותה לפליקר ופתאום ראיתם אותה בתפריט של המסעדה הקרובה לביתכם?
ריססתם גרפיטי מגניב ולהפתעתכם הוא מקשט עכשיו חולצה בקסטרו??
יצרתם קטע מוסיקלי חדשני, ופתאום אתם שומעים אותו ברשת ג' מפרסם סופר-מרקט???
תכתבו על זה!

מימין: פוסטר לדיסק של לו ריד שעיצב Sagmeister בשנת 1996.
משמאל: הפוסטר לסרט החדש של של ג'ים קרי משנת 2007.

קצת על גניבה מול השראה:

חוץ ממקרים מאוד ברורים של העתקה, קשה מאוד לדעת לפעמים אם עבודות מסויימות נעשו אך ורק בהשראה ממקור אחר. במיוחד בעולם העיצוב והאומנות, שהם ביסודם תחומים וויז'ואלים. ברגע שראית עבודה של מישהו אחר, אי אפשר למחוק אותה מהזיכרון, והיא כנראה תשפיע עליך מעכשיו והלאה (במיוחד עם זו עבודה טובה). השאלה היא איפה עובר הגבול הדק הזה?

כמה פעמיים, במסגרת הלימודים, ראינו עבודות אומנות שנעשו בידיעה מלאה על עבודות מאוד דומות שנעשו ע"י אמנים אחרים. לרוב במקרים אלה, זה נעשה כפירוש מחדש של הנושא, והוספת נקודת המבט המקורית של האמן על עבודות של קודמיו. אני חושב שכשלוקחים עבודה של מישהו אחר, רק בגלל חוסר יצירתיות/תקציב דל/חוסר בזמן/חוסר איכפתיות, אז מתחילה הגניבה.

עבודת גרפיטי של Phibs

אותה עבודת גרפיטי מפרסמת סייל בחנות כולבו גדולה

מה שעוד מעניין בבלוג הזה, זה שהרבה מאוד מהדברים האלה, נעשים ע"י חברות ענק (למשל HP ו- Nissan), שיש להם תקציבים כמעט בלתי מוגבלים לעיצוב ופירסום אבל משום מה החליטו שלהעתיק אומנות רחוב או סלוגנים לפרסומות, זה בסדר.

קצת על Creative Commons:

קריאייטיב קומונס, זה דבר נפלא שבעצם קובע מה אפשר ואי אפשר לעשות עם עבודה/יצירה מסויימת.
אם אני למשל צילמתי משהו, והחלטתי שבמקום "כל הזכויות שמורות" אני רוצה לשתף את התמונה שלי עם שאר העולם, אני יכול לתת לה רשיון של CC וככה אנשים אחרים יודעים שהם יכולים להשתמש בתמונה שלי, בצורה חוקית.
אני חושב שהרשיון הכי נפוץ של CC, זה רשיון לא-מסחרי: מה שאומר שכל אחד יכול להשתמש בתמונה כל עוד זה לא למטרה מסחרית. וכמובן שהוא צריך לתת קרדיט (נימוס בסיסי). יש הרבה סוגים של רשיונות CC, חלקם אפילו מרשים שימוש מסחרי, והם תקפים להרבה תחומים: סאונד, ווידאו, תמונה, טקסט, תוכנה. אחד האתרים הגדולים (והנפלאים) שעושים שימוש ברשיונות CC זה כמובן פילקר. שנותן לכל משתמש להחליט איזה רשיון לפרסם לכל תמונה. לאחר מכן, אפשר לחפש באתר תמונות המיועדות במיוחד לשימוש מחדש, ולדעת שאפשר להשתמש בהם בהסכמה.

אז אם יש לכם עבודות מעניינות שאתם יכולים להוציא לעולם, תעשו אז זה! זה כיף, וזה נחמד לקבל את הקרדיט.