פוסטים בנושא מחשבות קטנות:
העלתי לאוויר פורטפוליו צנוע עם כמה עבודות שלי. כרגע אין יותר מידי, אבל אני מקווה שיגדל עם הזמן. כל העיצוב והתכנות נעשה על-ידי, כך שמאוד אשמח לשמוע ביקורת/עצות/בעיות.
לאחר חודש של העדרות מהבלוג בגלל תקופת הגשות לחוצה במיוחד, נגמרה שנת הלימודים, ובקרוב מאוד אחזור לעדכן בצורה רציפה יותר.
תודה על הסבלנות!
בבלוג גריין אדיט, בלוג שעוסק בעיצוב משנות החמישים עד השבעים של המאה הקודמת, מצאו בול ישראלי שיצא ב-1964 לכבוד המחשב האלקטרוני. לא ממש כתוב איפה הם מצאו אותו, אבל עדיין נוסטלגי לראות.
כרגיל, כהרגלי, אני כותב באיחור רציני על משהו שהתכוונתי לכתוב עליו לפני הרבה זמן. שנת הלימודים נגמרה מזמן, ובקרוב מתחילה אחת חדשה. לפני שבוע קיבלנו את השיבוצים לכיתות החדשות בשנה ב', מה שהזכיר לי עד כמה אני אתגעגע לכיתה א'5, שאיתה העברתי את כל השנה. השנה הראשונה בשנקר, הייתה ללא ספק אחת השנים הטובות אי פעם. יצירתית, אינטנסיבית, מלחיצה ומאוד כיפית, וללא ספק הייתה כל כך טובה בעיקר בגלל האנשים הנפלאים שהיו חלק ממנה.
בינתיים העלתי לפליקר שלי תמונות מתערוכת הבוגרים 2007 של המחלקה. זה אומנם אינו תחליף לביקור בתערוכה, אבל אני מקווה שתהנו מהן בכל זאת.
תערוכת הבוגרים 2007 במחלקה לעיצוב גרפי בשנקר
השנה הראשונה נגמרה עם טון עצוב קצת, ראש המחלקה דיויד גרוסמן הודיע על סיום תפקידו, ופרישה עד סוף הקיץ. כבר זמן רב עמד דיויד לפני פרישה, ולצערי הספקנו להעביר איתו רק שנה קצרה אחת. למרות זאת תרומתו ומורשתו, שהפכו מחלקה קטנה בשם ויטל לאחת המחלקות הגדולות והחשובות בארץ לעיצוב, ישארו איתנו הרבה זמן. דיויד מכהן כנשיא קהילת המעצבים הישראלית, ואני מאחל המון הצלחה בהמשך הדרך! אני משוכנע שעוד נתראה…
את דיויד יחליף איציק רנרט, מאייר ואמן קומיקס חבר קבוצת אקטוס, שנבחרו ע"י מגזין "איי.די." כאחד מקולקטיבי העיצוב המעניינים השנה. האמת כשאמרו לנו שאיציק יחליף את דיויד, קצת דאגנו. לא הכרנו אותו , כי הוא לא לימד במחלקה עד כה, ולא היינו בטוחים איפה זה ישאיר אותנו, הסטודנטים, עומדים לאחר עזיבת דיויד. אבל למרות הפחד הטבעי מהלא-נודע הכרוך בחילופי ראש מחלקה, לאחר מפגש קצר עם איציק לפני שיצאו להשתזף בחופש, הכרנו איש חביב, משעשע אך מקצועי, שכתב בקטלוג התערוכה של ארטיק 9, קצת עלינו, הסטודנטים:
סטודנטים…
כמה קשה איתם לפעמים. אתה מסביר משהו, הם מהנהנים בהבנה, ועושים הפוך. אתה מראה, מדגים, ומציג. מה ההבדל בין סגנון למניירה? מהו גימיק שטחי, ומהי נגיעה אמיתית? למה ספונטני ואמין שונה ממרושל וילדותי? אתה מזהה איזה זיק בעיניים, בטוח שהצלחת, שיש שם מישהו, ושבוע אחר כך מסתבר שטעית.
ואין מה לעשות, אתה מסביר לעצמך, זה הגיוני לחלוטין. הרי אי אפשר ללמד אמנות ועיצוב. איך אפשר ללמד קומפוזיציה או צבע? איך אפשר להנחיל לתלמיד חוש ביקורת עצמית? מי יכול להסביר כיצד להתבונן? בלתי אפשרי!
והדור הזה, נמשך המונולוג בתוך הראש, הולך ופוחת כל שנה! הם שטחיים, קצרי רוח, קרייריסטים, לא קוראים ספרים, לא הולכים למוזיאונים, חיים באינטרנט.
הברברים בדרך, אתה ממשיך למלמל מבפנים, סוף התרבות כבר כאן, אין למי להעביר את הלפיד. בלי שתרגיש, הפכת לראקציונר מריר. אך לעיתים קרובות, קורה ההפך הגמור. אתה מציג פרוייקט לסטודנטים, ויודע שאתה מכיר את כל הפתרונות האפשריים. ופתאום מגיע פתרון חדש שלא היית יכול לדמיין, מלהיב ומקורי. תשובה כה מרתקת שהשאלה נהיית משעממת. כי הם חווים אחרת וחושבים אחרת. או שאתה זורק מילה, ומסתבר שלא רק שהובנת, אלא נוצר רובד נוסף שלא חשבת עליו כלל. קישור מפתיע, משמעות נסתרת שנגלית. כי הם מוכשרים, ומסתבר לך שהתלמידים, כמה מביך אך משמח - עולים על רבם.
ואז אתה רואה שכן, ודאי, אפשר ללמד וללמוד. בתהליך דיאלקטי, מסתורי ופלאי, מסתבר שזרעים נובטים…
אז גם לאיציק המון הצלחה לקראת השנה החדשה. ולמרות שזה לפעמיים לא נראה ככה, אנחנו כן משתדלים להקשיב. לפחות בחלק מהזמן.
