פוסטים בנושא לימודים:
לקראת עונת תערוכות הגמר בבית הספר לעיצוב, העלה לאוויר מעין פרוינד את פרויקט הגמר שלו: מדריך כיצד לשרוד את המלחמה הראשונה שלך.
אחד הקורסים הטובים שהיו לי הסימסטר בשנקר היה קורס צילום עם דני פילס. לתרגיל סיום, דובב ואני רצינו לביים יצירת אומנות מפורסמת, והחלטנו על "הבשורה". בנינו תאורה, השכרנו תלבושות, מצאנו סט, וגייסנו את ג'יין וטל בתור מריה והמלאך (שוב תודה לכם!). היה חוויה מאתגרת וכייפית. זה גם הזמן להגיד שאני מאוהב בקנון 400D החדשה שלי. אפשר לראות את התמונות בגדול יותר בפליקר.
התמונה האהובה עלי היא התמונה האחרונה…
כרגיל, כהרגלי, אני כותב באיחור רציני על משהו שהתכוונתי לכתוב עליו לפני הרבה זמן. שנת הלימודים נגמרה מזמן, ובקרוב מתחילה אחת חדשה. לפני שבוע קיבלנו את השיבוצים לכיתות החדשות בשנה ב', מה שהזכיר לי עד כמה אני אתגעגע לכיתה א'5, שאיתה העברתי את כל השנה. השנה הראשונה בשנקר, הייתה ללא ספק אחת השנים הטובות אי פעם. יצירתית, אינטנסיבית, מלחיצה ומאוד כיפית, וללא ספק הייתה כל כך טובה בעיקר בגלל האנשים הנפלאים שהיו חלק ממנה.
בינתיים העלתי לפליקר שלי תמונות מתערוכת הבוגרים 2007 של המחלקה. זה אומנם אינו תחליף לביקור בתערוכה, אבל אני מקווה שתהנו מהן בכל זאת.
תערוכת הבוגרים 2007 במחלקה לעיצוב גרפי בשנקר
השנה הראשונה נגמרה עם טון עצוב קצת, ראש המחלקה דיויד גרוסמן הודיע על סיום תפקידו, ופרישה עד סוף הקיץ. כבר זמן רב עמד דיויד לפני פרישה, ולצערי הספקנו להעביר איתו רק שנה קצרה אחת. למרות זאת תרומתו ומורשתו, שהפכו מחלקה קטנה בשם ויטל לאחת המחלקות הגדולות והחשובות בארץ לעיצוב, ישארו איתנו הרבה זמן. דיויד מכהן כנשיא קהילת המעצבים הישראלית, ואני מאחל המון הצלחה בהמשך הדרך! אני משוכנע שעוד נתראה…
את דיויד יחליף איציק רנרט, מאייר ואמן קומיקס חבר קבוצת אקטוס, שנבחרו ע"י מגזין "איי.די." כאחד מקולקטיבי העיצוב המעניינים השנה. האמת כשאמרו לנו שאיציק יחליף את דיויד, קצת דאגנו. לא הכרנו אותו , כי הוא לא לימד במחלקה עד כה, ולא היינו בטוחים איפה זה ישאיר אותנו, הסטודנטים, עומדים לאחר עזיבת דיויד. אבל למרות הפחד הטבעי מהלא-נודע הכרוך בחילופי ראש מחלקה, לאחר מפגש קצר עם איציק לפני שיצאו להשתזף בחופש, הכרנו איש חביב, משעשע אך מקצועי, שכתב בקטלוג התערוכה של ארטיק 9, קצת עלינו, הסטודנטים:
סטודנטים…
כמה קשה איתם לפעמים. אתה מסביר משהו, הם מהנהנים בהבנה, ועושים הפוך. אתה מראה, מדגים, ומציג. מה ההבדל בין סגנון למניירה? מהו גימיק שטחי, ומהי נגיעה אמיתית? למה ספונטני ואמין שונה ממרושל וילדותי? אתה מזהה איזה זיק בעיניים, בטוח שהצלחת, שיש שם מישהו, ושבוע אחר כך מסתבר שטעית.
ואין מה לעשות, אתה מסביר לעצמך, זה הגיוני לחלוטין. הרי אי אפשר ללמד אמנות ועיצוב. איך אפשר ללמד קומפוזיציה או צבע? איך אפשר להנחיל לתלמיד חוש ביקורת עצמית? מי יכול להסביר כיצד להתבונן? בלתי אפשרי!
והדור הזה, נמשך המונולוג בתוך הראש, הולך ופוחת כל שנה! הם שטחיים, קצרי רוח, קרייריסטים, לא קוראים ספרים, לא הולכים למוזיאונים, חיים באינטרנט.
הברברים בדרך, אתה ממשיך למלמל מבפנים, סוף התרבות כבר כאן, אין למי להעביר את הלפיד. בלי שתרגיש, הפכת לראקציונר מריר. אך לעיתים קרובות, קורה ההפך הגמור. אתה מציג פרוייקט לסטודנטים, ויודע שאתה מכיר את כל הפתרונות האפשריים. ופתאום מגיע פתרון חדש שלא היית יכול לדמיין, מלהיב ומקורי. תשובה כה מרתקת שהשאלה נהיית משעממת. כי הם חווים אחרת וחושבים אחרת. או שאתה זורק מילה, ומסתבר שלא רק שהובנת, אלא נוצר רובד נוסף שלא חשבת עליו כלל. קישור מפתיע, משמעות נסתרת שנגלית. כי הם מוכשרים, ומסתבר לך שהתלמידים, כמה מביך אך משמח - עולים על רבם.
ואז אתה רואה שכן, ודאי, אפשר ללמד וללמוד. בתהליך דיאלקטי, מסתורי ופלאי, מסתבר שזרעים נובטים…
אז גם לאיציק המון הצלחה לקראת השנה החדשה. ולמרות שזה לפעמיים לא נראה ככה, אנחנו כן משתדלים להקשיב. לפחות בחלק מהזמן.
שבלונה שעשיתי לעצמי, בתנוחת צ'ה, לשיעור עיצוב גרפי.
בנוסף היינו צריכים לקחת דמות של אישיות מוכרת, להפוך לשבלונה, ולהוסיף 3 מילים שאומרות משהו על אותה דמות. אז בחרתי את עמיר פרץ.
אדמינארישן, גרטדיואט, קומיוניקוטד!
הטקסט הוא בעקבות נאומו הידוע (לשמצה) של פרץ, שבו הוא מנסה נואשות לדבר אנגלית.
אני מאוד אוהב ציטטות. משפטי חוכמה מתוחכמים, אימרות טיפשות של חברים, מילים אחרונות מפורסמות, ועוד.
במהלך הסימסטר הקודם, אספתי קצת פניני חוכמה שנאמרו במהלך השיעורים בלימודים ע"י אמיר ורוני. אני יודע שמחוץ לקונטקסט המקורי, הן חסרות משמעות, אבל זה מה שעושה אותך מצחיקות. הבטחתי גם שאני ארכז את כל המשפטים מתישהו, אז בבקשה:
(אתם מוזמנים להוסיף ציטוטים משלכם!)
אמיר חסון:
~ זה אהרוני, אבל אהרוני שליטפת אותו
~ מי שמע על מעצב שעושה מילואים?
~ הם סקסיים בצורה לא רגילה, הדוד שמן במיוחד
~ האייטיז זה מוות
~ ענייני תוכן זה ארץ האויב
~ זה מזכיר לי את הסרט האהוב עלי, "בת הים הקטנה"
רוני אדרי:
~ כשאתה עושה פוסטר ואתה לא מצליח, אתה עושה רשג"ד
~ יו, איזה ילד מוכשר אתה! בוא תאכל שניצל
~ דם עושים עם נס-קפה עלית
~ טוב קח 8, כי זה זז
~ נר כשהו מתנרנר, הוא עושה גם כתמים שחורים
~ הטעות הקלאסית שלכם זה ללכת לאינטרנט ולהוריד תמונה של סמנתה פוקס
~ יעל, זה רק בולבול, להניח. אנחנו ניגש עליו אחר-כך
~ אני מדבר אל האבוקדו שלי
טוב, אז השבועיים הראשונים של הלימודים עברו על כוחותינו בשלום, קצת קשה לחזור לשיגרה אחרי שבועיים של חופש. אבל בינתיים הסמסטר השני נראה מבטיח, ובין היתר חולקים את תורתם איתנו: ראובן כהן, זאב אנלגמאיר, יקי מולכו, אליסף קובנר, ועוד.
קצת קשה להבין עדיין מה בדיוק הדרישות העומדות מול סטודנט סימסטר ב' (אבל עדיין שנה א'). כמובן יש רצון להמשיך ולהתעלות על עצמך, אבל לפעמים אני מקבל את ההרגשה שעדיין מתייחסים אלינו כאל סטודנטים סמסטר א'. גם בתכנים היחסית בסיסיים (שאולי לא הספיקו להעביר עד עכשיו), וגם בתוצאה הסופית. לא בטוח אם זה טוב או לא טוב, אבל זאת ההרגשה.
אנחנו עדיין לא ממש יודעים להעביר ביקורת מלאה אחד על השני. ולמרות שעדיין יש את הינהוני הראש מלווים ב"הממ… זה נורא נחמד", אני חושב שהעניין משתפר.
עוד קצת טיפוגרפיה: כחלק מעבודה בקורס אנחנו צריכים למפות תהליך/רצף כלשהו בחיינו, ואני בחרתי
בדברים בחיי שהתחלתי אבל אף פעם לא סיימתי (פוסט יגיע). אחד האתרים המעניינים שנתקלתי בהם לפני
הרבה זמן נקרא Visual Complexity והוא אינדקס מעורר השראה לחקירה גרפית של מערכות ומפות מורכבות.
