אזא רסקין הוא מעצב ממשקים במוזילה, והוא העביר הרצאה מאוד מעניינת (אבל קצת ארוכה) על נקודת המבט שלו בעיצוב ממשקי משתמש בכנס טכנולוגיה של גוגל. הרבה מאוד דוגמאות ואנלוגיות לממשקים טובים ולא טובים, ומה הופך אותם למה שהם.
נקודה מאוד חשובה (לדעתי) שאזא מדגיש ישר מההתחלה היא, שיש חוסר הבנה אצל יוצרים של תוכנה/מוצר/אתר/בסיס נתונים בנוגע לעיצוב הממשק. המוצר, בשביל המשתמש הפשוט, הוא הממשק שעוצב, ולא כל הטכנולוגיה הענקית ומלאת האפשרויות שעומדת מאחוריו. בהרצאה יש מספר דוגמאות על "פיתויים אינטראקטיביים" שהרבה ממשקים נופלים אליהם, כמו אין-סוף כפתורים וטפסים, ואיך ניפוי של כל האלמנטים המיותרים האלה, והתמקדות בנגישות לתוכן, תורמת למשתמש.

דוגמא שקשורה (אולי לא ישירות) לזה, היא אתר שנתקלתי בו שמרכז את כל התלונות שיש למעצבים גרפים על תוכנות של אדובי. שיטוט בין כל התלונות האלה נותן את ההרגשה שהרבה אנשים לא רוצים עוד אפשרויות חדשות, אלא דרך להשתמש באלה שקיימות בצורה יותר קלה, אינטואיטיבית ומהירה.

החבר'ה המגניבים ב- make אוהבים לבנות דברים. המגזין שלהם עוסק בעיקר בטכנולוגיה ובפרוייקטים של "עשה זאת בעצמך" החל מאלקטרוניקה פשוטה ועד לרובוטיקה מתקדמת. בנוסף יש להם מגזין craft שעוסק באומניות יותר מסורתיות ועבודות יד. לשני המגזינים יש בלוגים ששווה לבקר בהם בשביל המון פרוייקטים, עצות ומדריכים. הפעם הם מראים איך להשתמש בדפוס משי על מנת להדפיס חולצות (ועוד הרבה דברים) בעצמך. בווידאו מתוארים השלבים שצריך לעשות, ולמרות שהם לא הכי מפורטים, הם דרך טובה להכיר את העולם הנפלא של דפוס משי. ואת כל החומרים (כולל הרשתות משי) ניתן להשיג בחנויות לציוד אומנות ויצירה בארץ.

יש גם קובץ pdf עם הסבר מפורט לכל השלבים.

נ.ב: לא להיבהל, המכונה המוזרה עם הזרועות שרואים בסוף הסרטון לא ממש הכרחית בשביל לעשות דפוס משי. הם בנו אותה באחד הפרוייקטים שלהם על-מנת לייצר דברים כאלה בכמויות…

בית הדפוס הזה פשוט הקסים אותי. מסוג האומנות, כמו העיתון הקליגרפי, שלצערי הולכת ונעלמת, כי כמו שאומר ג'ון בסרטון "עוד מעט פשוט כבר לא יזכרו איך לעשות את זה". החותמת וההטבעה שמשאירה כל אות, מעידים על הרבה מעבר לרק מה שנשאר על הדף. זה עולם אחר של טיפוגרפיה, כשעובדים ככה, הכל בצורה ידנית. וכסטודנט לעיצוב, גורם לי להעריך עוד יותר את כמות ההשקעה שדרושה כדי לסדר כל אות ואות. מעבר לרגישות שצריך בשביל עבודה שכזו, התהליך הטכני הוא אומנות בפני עצמו, ואני פשוט אוהב דברים מכניים, שמסתובבים, זזים. עושים רעש. אפשר לראות עוד על דפוס בלט בווידאו הזה.

אני לא מכיר אף מקום שעוד עובד ככה, וחבל. יש לי סיכוי למצוא מכונת Letterpress/דפוס בלט כזו בארץ? אחת שבאמת עובדת? אם מישהו מכיר מכונות נטושות מהסוג הזה שמחפשות בית חם, אני אשמח לשמוע.

הפורמט הממוחשב של תמונה, במצבו הנוכחי, הוא דיי מוגבל. תוכן כל שהוא, צריך להתאים את עצמו למספר פלטפורמות שונות. טקטס ווקטורים למשל, יכולים להשתנות בצורה דינמית, מתאימים את עצמם אם הם על מסך מחשב, טלוויזיה, טלפון סלולרי, או מחשב כף יד.
עד היום, כדי להקטין או להגדיל תמונה היה צריך לחתוך ממנה חלקים בכדי להקטין אותה, או ליצור ידנית חלקים אחרים שלא היו קיימים כדי להגדיל אותה. כדי שתמונה תתואם למספר פלטפורמות שונות, היה צורך ליצור כמה עותקים שונים של התמונה. אך לא עוד! ד"ר אריאל שמיר וד"ר שי אבידן, פיתחו אלגוריתם מתמטי שמסוגל לעשות את זה באופן אוטומטי. המחשב בעצם "מנחש" איזה איזורים חשובים, ואיזה איזורים חשובים פחות בתוך התמונה. אם פתאום רוצים להקטין אותה בצורה דרסטית, אך לשמור על הפרופורציות שלה, התוכנה מעלימה את האיזורים הפחות חשובים בזמן אמת.

עכשיו כל מה שחסר זה תוכנה ליצירת קונספט, וכבר לא יצטרכו אותנו יותר… בקרוב בתוכנת העריכה הגרפית הקרובה לביתכם.

מקור

בזמן נשנוש חביתה ומוזלי עם אורי, ניהלנו שיחה על פליקר. האתר הנפלא הזה, על כל האפשרויות הגלומות בתוכו, מספק השראה אין-סופית. לפני שאני ואורי הגענו לתה, נזכרתי באתר שעושה שימוש מצויין במשאבים של פליקר (שזמינים לכולם, דרך אגב):
The Ad Generator

אתר פשוט לכאורה שכיף לשבת ולהסתכל עליו. האתר אינו מסחרי ונוצר ע"י אלקסיס לויד, סטודנטית בבית-הספר לעיצוב פרסונס ניו-יורק. האתר לוקח מילים ומבני משפטים מתוך מודעות פרסום אמיתיות, מערבב אותם טוב טוב, ויוצר משפטי פרסום חדשים לגמרי! אחרי זה, תמונות מתוך פליקר הקשורות למשפט (לפי תגים) משוייכות אל התמונה, ונוצרת מודעת פרסום על המקום.

המטרה של אלקסיס היא להראות איך שפת הפרסום מצד אחד מאוד עמוקה ומשמעותית, מפני שהיא מייצגת ערכי תרבות ורצונות אמיתיים. ומצד שני חסרת כל משמעות מפני שלאותם ערכים אין שום קשר למוצר שמנסים למכור לנו בפרסומת. האתר חוקר איך אותה משמעות נוצרת בעצם ע"י חיבור של שני הדברים: שפה ותמונה.

כשמפעילים את יוצר הפרסומות, מגלים שיש ממש משפטים מעולים (למרות שהם אקראיים) שיכולים ישר להיכנס לאיזה קמפיין פרסום. מה שלא מעיד טובות על אנשי הקריאטיב של חלק מהפרסום שקיים היום. אולי פשוט נחליף את כולם בכמה שורות קוד… ולפעמיים יש גם משפטים כמו:
בואו נלקק ערכים ביחד, לעוף במהירות הבריאות, חלב קפיטליסטי.

אז פעם הבאה שאתם צריכים לשלוף סלוגן לשיעור תקשורת חזותית, אתם יודעים לאן ללכת

שני מדענים בנורווגיה, החליטו לבדוק איך העין האנושית מסתכלת על תמונות.
או יותר נכון, איך העין של אמן (או מעצב לצורך העניין) רואה תמונה, ואיך העין של שאר האנשים קולטת אותה.
בניסוי שלהם הם הציגו סידרה של תמונות וביקשו מהנבדקים לבחון את התמונות, ולאחר מכן גם לנסות לזכור אותם.
בעזרת מצלמות ותוכנות מעקב תנועה, הם סירטטו על התמונה, את המסלול שעושה העין.
אנשים הרגילים (לא שאמנים הם לא אנשים רגילים) נוטים להתרכז בחלקים מוכרים מאוד כמו דמויות אנושיות או פרצופים.

תנועת העיניים של האמנים מצד ימין

מה שעניין אותי זה שתוצאות האמנים ממחישות מאוד את מה (שמנסים) ללמד אותנו בכל מה שנוגע לקומפוזיציה וצורות. עיניי האמנים מסתכלות הרבה יותר על התמונה הגדולה, על הפרטים הקטנים והרקע הכללי, ולא רק נשארים תקועים במה שהם מזהים.
"למה זה קורה?" אומרים המדענים; כי לאמנים יש הכשרה מקצועית בעניין.
ידעתי שיש סיבה שאני מגיע ללמוד כל יום…

פינה חדשה:

עייף ומטורף:

עייף: גרפיטי על רכבות
מטורף: גרפיטי על מטוסים

ריספקט: ווסטר קולקטיב

GRL - "מעבדות מחקר הגרפיטי", הם פרוייקט מצויין של E Y E B E A M שמחפש (ומוצא) בעזרת טכנולוגיה ודמיון, דרכים מקוריות ליצור אומנות רחוב. ההמצאה החדשה שלהם הוא פרוייקט מדהים בשם "L.A.S.E.R. Tag" שמאפשר בעזרת לייזר ומערכת הקרנה, "לרסס" גרפיטי על ביניינים שלמים.

באתר שלהם אפשר לראות את הווידאו שמדגים את האמנים בפעולה על צידו של בניין ברוטרדאם, הולנד.
התפעול פשוט למדי (המערכת קצת פחות), עומדים במרחק מהבניין, ובעזרת סמן לייזר קטן, מציירים בצורה ידנית על הבניין. המערכת מבחינה בסמן הלייזר העובר על הבניין ומקרינה אור לאורך אותם קווים. התוצאה מרשימה מאוד, ומופיעות יצירות האומנות הענקיות האלה.

המערכת כוללת מחשב נייד, מקרן עוצמתי ומצלמה מיוחדת שמחוברים עליו. ברוח GRL ו- EYEBEAM, הדוגלים בקוד פתוח, ההסברים הקוד והתוכנה השולטת בהקרנה ניתנים להורדה דרך האתר של תיאודור ווטסון. אם מישהו רוצה להרים פרוייקט כזה, אני אשמח להשתתף!